סיכום פסק דין בשיר קוקא בית הדין הארצי לעבודה 

פסק דין מוחמד בשיר קוקא- בית הדין הארצי פסק דין מיום 13.2.2011
ערעוריהם של עובדים פלשתינאים בתביעותיהם לקבל פיצויי פיטורין ותנאים סוציאליים , עובדים לא נכנסו לעבוד בישראל בתקופות הסגר הנתבע פונה מגוש קטיף לא היה יכול להעסיקם, מכאן התביעה, נקבע כי חוק יישום ההתנתקות אינו חל במקרה הנדון מאחר והמערערים לא העתיקו את מקום מגוריהם עקב ההתנתקות, וכי חוק ההתנתקות נועד לתת פיצוי למעסיקים אשר היה להם עסק חי שפונה מהאיזור ולא לעובדים, בית המשפט קבע כי הדין החל על יחסי העבודה, הוא בהתאם לפסק דין סולל בונה, הבוחן את מירב הזיקות השונות של יחסי העבודה תוך בחינת מרכיביהם השונים של יחסי העבודה, לרבות מקום כריתתו של החוזה, מקום ביצועו הרגיל והעיקרי או היחיד, זהותם של הצדדים לחוזה היינו מקום מושבם, אזרחותם התאגדותם ופעילותם העסקית, שפת החוזה, מטבע התשלום מקום התשלום, המיסים וכונת הצדדים לעניין ברירת הדין במישורים אחרים של היחסיהם, ולכן נקבע שהדין החל הוא הדין הישראלי, כמו כן נקבע כי אין בחוק ההתנתקות התייחסות מפורשת לעובדים שאינם ישראלים ושלא גרו בשטח המפונה לפיכך יש להחיל עליהם את חוק פיצויי פיטורין, חוק פיצויי פיטורין מחייב ככלל מעשה של פיטורים או מעשה של התפטרות על מנת שתקום עילה חוקית לתשלום פיצויי פיטורים, ויש צורך בהבעת הרצון על ידי פעולה אקטיבית או לכל הפחות ביטוי על דרך המחדל, לאחר בחינת המקרה אימץ בית הדין הארצי לעבודה את קביעתו של בית הדין האזורי כי לא היה מעשה פיטורים כלפי העובדים, משום שאף אחד מהצדדים לא ביקש לסיים את הקשר, המעביד לא פיטר את עובדו וגם לא יכול היה להחזירו לעבודה כי מדובר היה במצב אבסולוטי בו על פי החלטת גורם חיצוני  הופסקה פעילותו של המפעל כאשר למעביד אין כל יכולת או אפשרות להמשיך בהעסקת העובדים, אף אם רצה בכך, היינו עקב מעשה המדינה העובדים לא יכלו להגיע למקום עבודתם והמעביד לא יכול היה להעסיקם עוד, במקרים של סגר , בחן בית המשפט את יכולתו של המעסיק להחזיר את העובדים לעבודה נקבע בפסק דין נזאל כי עבודתם של העובדים לא הופסקה על ידי המעסיק משום שלמעסיק לא היתה שום יכולת לעשות דבר לאור המציאות הבטחונית והסגר שהוכרז, משום שהוכרזה מניעות על העסקת העובדים האלו מטעם המדינה וגם לו היה המעסיק משיג רישיון עבור העובדים הרי שממילא לא היו יכולים להגיע לעבודה, וכמו שלעוסק נגרם נזק, גם למעסיק נגרם נזק בשל אי הגעת העובד לעבודה, ואין מקום לקבוע שנזקו של העובד עלה על נזקו של המעביד ולכן אין לחייב את המעביד בתשלם בגין אי עבודה, לגבי פיצויי פיטורין נקבעו מבחנים והם האם העובד רצה להמשיך לעבוד והאם המעסיק התאמץ להשיג בעבורו רשיון עבודה, בפסק דין נזאל נקבע שאין להטיל את עלות הכספית של הסגר על המעסיקה, ובפסק דין סולל בונה נ. נצרי אלחג' ואח' נקבע כי לא ניתן להטיל אחריות על המעביד, שעה שהמעביד עשה את כל המאמצים על מנת לאפשר לעובד לחזור לעבודה, כאשר מוטל סגר מוחלט, אין זה מצב של הפסקת עבודה זמנית אלא מוחלטת, ולפיכך נקבע בפסק דין בשיר כי הנתבע לא ביצע כלפי התובעים מעשה פיטורים וכן שמדובר בהפסקת יחסי עובד מעביד מסיבה שאיננה פיטורים ולכן לא קמה זכאות לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, בית הדין הארצי נפנה לבחון, למען הזהירות גם אם סוכל החוזה על פי סעיף 18 לחוק החוזים תרופות, ונקבע כי כן היה סיכול, ובניגוד לעמדת בית הדין, שבאה לידי ביטוי בפסיקתו האחרונה בה נקבעו כללים בדבר חיוב בתשלום פיצויי פיטורין ושבחנה את מצבו של העובד שנמנע ממנו להכנס לישראל עקב סגרים אינה רלוונטית למקרים בהם העסק הפסיק לפעול, ולא יכול היה לספק לעובד שלו עבודה, ולאור התכליות הסוציאליות של חוק פיצויי פיטורין, נקבע כי במקרה הספיציפי חוייב המעסיק בתשלום פיצויי פיטורין. תיקון תיקון תיקון, דעת המיעוט קבעה כי במקרה הספציפי יש לחייב את המעסיק בפיצויי פיטורין אולם דעת הרוב קבעה כי א י  ן  לחייב את המעסיק בפיצויי פיטורין , במקרה של חוק ההתנתקות וזו הפרשנות הנכונה !!!!!!!!!!
צביה חן בת חיים עו"ד.
נייד 052-8926720